<h1>ספר המנהגות לרבינו אשר מלוניל</h1>
<h2>דף ד.</h2>
תפלות חנוכה ופורים י"ח ברכות אלא שאומרים בהודאה על הנסים, ונהגו לומר כשם שעשית להם נס, שאע"פ שאמרו לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות פרשו הגאונים דוקא צרכי יחיד אבל צרכי רבים ישאל, וכן נהגו בראש השנה וביום הכפורים.
<h2>דף ז.</h2>
ומשלחין מנות איש לרעהו, ואל העשירים שולחים שתי מתנות ואל האביון מנה אחת, ונפקא לן מקרא ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מתנות לאיש אחד, ומתנות לאביונים ב' מתנות לב' אביונים. כ"כ ה"ר אשר ז"ל.
<h2>דף ז:</h2>
ובעל המנהגות כתב ונראה בעיני שפיוט היה שעל הבית האחד עונין ארור המן ועל הבית האחר עונין ברוך מרדכי, וצריך צילותא שפעמים שאין אדם מתכוין וטועה. והרב ר' יצחק עשה פיוט בדוגמא זו. או שמא מפני שלא היו רגילין לשתות יין כדאמרי' בירוש' ר' יונה שתי ארבע כסי בלילי פסחא וחזיק רישיה מדפסחא ועד עצרתא. ר' יהודה בר אלעאי שתי ארבעה כסי וחזיק רישיה עד ביחגא ועל כן היו מתבסמין ומרגישין במעט יין. אבל אנחנו שרגילין בו ואין אנו משתכרין מהרה אין לשתות יין כל כך ע"כ.
וכתב ה"ר אשר ז"ל יש שנהגו שלא לאכול בשר בלילה ההוא (בליל פורים) כדי שלא יטעו ויחשבו שהיא סעודת פורים.
<h2>דף יז.</h2>
וה"ר אשר ז"ל כתב והמגלה צריך שתהיה כתובה על הגויל אבל במקום שאין גויל מצוי קורין בשאר, שעת הדחק שאני, וכן בספר תורה.
וה"ר אשר ז"ל כתב, והמגלה צריכה שתהא כתובה על הגויל כדתנן כתבה על הדפתירה לא יצא, וכיון דלא יצא צריכין אנשים ונשים לשמוע ממגלה כתובה על הגויל וכל שכן לקרא בתורה בבית הכנסת צריך שיקרא בס"ת כתובה על הגויל ע"כ.
<h2>דף כב:</h2>
הלכות ראש חודש. תנינן בירושלמי נשיא דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא, ומצינו בהגדה מפני שלא פרקו נזמי[ם] לעגל לפי' אין עושין מלאכה בראש חדש. למה נאמר בשעיר המשתלח שעיר עזים אחד לחטאת ליי' יותר מכל השעירים שבקרבנות שלא יאמרו אומות העולם ללבנה הם מקריבים לכך נאמר ליי'. ונהגו כל ישראל לעשות סעודה גדולה משאר הימים מפני כבוד היום שהוא יום כפרה לישראל כדאמרינן אמר הב"ה הביאו כפרה לישראל בראש חדש עלי בעבורי שמעטתי את הירח מאור שלו ואני רוצה לעשות כבוד שיתכפרו ישראל בכל עת שתתחדש, וזהו שאמר רבי' יצחק אלפאסי ז"ל. אבל סעודת ראש חדש מאחרין ולא מקדימין שאם חל ראש חדש בשבת סעודת ראש חדש יעשה למחר ביום ראשון או נאמר אם הם שני ימים של ראש [חדש] מאחרין את הסעודה ביום שני שהוא עיקר וחשבונו ממנו הוא והאי דלא עבדינן הכי כשחל יום אחרון בשבת משום דראש [חדש] דרבנן [ודברי סופרים] צריכין חיזוק וסעודת יום האחרון דאוריתא ואין צריכין חיזוק. ומצאנו בפרקי ר' אליעזר מנהג גדול בישראל שעושין סעודות בראשי חדשים ובימים טובים כדי לזכור תפלת המוספין ושיזכרו שאסור ראש חדש בעשיית מלאכה לנשים. וימים טובים אף לאנשים, ויש אומ' כי סעודת ראש חדש היא הסעודה שעושין לעדי הלבנה, ויש אומרים ראש חדש מותר בתענית עתה שבטלה מגלת תענית כי ראש חדש ממגלת תענית.
